ג'ין, ע"ש המשקה...
ואני בהחלט מסכים (אם כי לדעתי, חלק ניכר מהבעיות של הסרטים, תוקנו במס' 3 האחרון - שלרוע המזל קיבל הכי פחות תשומת לב מכל השאר). יקח זמן לסכם את כל מה שנאמר שם, אבל הנה כמה נקודות שאספתי - מחלק 2 - מבנה הסיפור:
זיהוי הטעות בין הסצינה של יודה לבין השורות של הפתיח - מבריק! אולי זה יתוקן במהדורה הבאה...
בעניין הפתיחה של סרט 4 שמציגה באופן ויזואלי את כל ההבדלים המהותיים בין האימפריה למורדים - היא אכן גאונית, אבל אני לא חושב שהיא של מישהו אחר: ההבדל היה אז בגישה של לוקאס, שהציג חזון *פתוח* והיה מוכן לקבל תוספות ושינויים של אחרים, ושינה את המרכיבים, אפילו אחרי התסריט ה'סופי' של 76'. הכישרונות שהוא אסף ל'ILM' היו חשובים לא פחות - כמעט כל בכיר שם נעשה לבמאי או איש אפקטים מרכזי, שהיה אחראי לכמה סרטים בשנים שלאחר מכן; כל עוזר ומתלמד שם נעשה למישהו מוכר בתחום. כזה אוסף של כישרונות היה קריטי לתוצאה המוצלחת. לעומת זאת ב'נקמת הפנטום', נדמה שלא היתה כזו פתיחות. לוקאס הציג תסריט שלם וסגור, וציורי פריימים (סטורי בורד) מוכנים לכל סצינה וסצינה. שיתוף פעולה כמו בסרט 4 לא היה יכול להיות, כי עבור העובדים שם הוא היה אל בדמות אדם - לא ניתן לומר לו מה עובד ומה לא, או להציע כיוון עלילה או קונספט אחר (ויש התייחסות ספציפית לכך בחלק 7, עם צילומי כמה מהעוזרים שלו, שנראים די מפוחדים... או מוכי יראה עד שלא מסוגלים לדבר). כמו שלוקאס ומישהו שנראה כמו שפילברג, אומרים בסוף חלק 4 כאן - that's gonna be great. מחלק 4 -
הסצינה שאמידאלה מודה ל-R2D2 - בנוסף על מה שנאמר, היא גם לגמרי בניגוד למקובל בטרילוגיה המקורית, שבה כולם משתדלים *להתעלם* מהרובוטים, כאילו שהם הדבר הכי משעמם שקיים. זה דבר מכוון ובולט ומאוד חשוב לדעתי, כי זה יוצר את הקונפליקט אצל הצופה - שמתלהב מהיצורים האלה ורוצה לשמוע אותם ולדעת עוד, לעומת היחס אליהם בסרט. כביכול הם כל כך שיגרתיים שם...זה יוצר את התחושה הפלאית, שכל כך חשובה במד"ב (וגם בפנטסיה). היחס השונה שמוצג כאן, פוגם בקסם הזה. מחלק 6 -
על קרבות חרבות האור - אין ספק שהוא צודק: בטרילוגיה המקורית הקרבות *העבירו* את הקונפליקט בין הנלחמים - כל צד לחם בצורה אופיינית למצבו באותו הזמן, כך שהקרבות רק העצימו את האופי של הצדדים. ואילו בסרט 1 אין ממש רגש בקרבות, והכוריאוגרפיה לא מעבירה את הלהט הרגשי. אולי הטכניקה של הקרבות החדשים משופרת וראויה יותר לג'די בעלי נסיון ומוניטין, אבל הן לא מועילות לקידום הסיפור והדמויות. לכן גם הקרב הארוך בסרט 3, ארוך ללא הצדקה (גם אם מרהיב), כי השיא שלו הוא כל מה שחשוב באמת. מצער לראות, כמו שהודגם בקטע הראיון העתיק, שלוקאס גם חשב כך בשעתו (שאפקטים רק נועדו להוסיף לסיפור), והיום כבר לא.
הציטוט של גארי קורץ על לוקאס, והרשמים מהסרט התיעודי על הפקת סרט 1 (שלא ראיתי עדיין - נראה מאוד חושפני, והציטוט של דברי העורך מרתק במיוחד), מאוד מזכירים דברים שחשפו בשנתיים האחרונות רינזלר ומייקל קמינסקי - על השינוי שעבר לוקאס בעשור הזה (כמו נסיונו הנואל לטעון כיום שהוא ידע כבר בסרט הראשון מה הוא רוצה לעשות הלאה), והחשיבות הגדולה של האנשים שהיו סביבו בשנות השבעים, שתרמו כה רבות לסרטים, ובמיוחד לורנס קאסדן שזיקק את התסריטים של סרטים 5 ו-6, מתוך הטיוטות המעורבבות למדי של לוקאס (שדוגמא מזו של 6 הבאתי כאן לפני שנה). במקרה של סרט 4, לוקאס שיכתב את התסריט משך 4 שנים כמעט (וקיבל סיוע מצוות משכתבים מקצועי לקראת הסוף, כמו גם מידידים כמו שפילברג וכן השראה חשובה מקמפבל, שסייעה לו להתמקד בסיפור ובדמויות), עד שהגיע לתוצאה הסופית. בסרט 1 נראה היה שעמד לרשותו הרבה פחות זמן, מעט מדי עזרה, וכמו שנאמר - אנשים שלא איתגרו אותו.