פפפ...
המוזיקה שלה פשוט שולחת סכינים. ישר לתוך הבטן. זה לא בגלל הקרביות ואפילו לא הגסות של הקללות, אלא בגלל הכנות הזו.... של הכעס ושל המודעות עצמית. בגלל הכעס הזה שמתפרץ בגדול בשירים מסויימים, ובשירים אחרים פשוט מרגישים אותו אוכל אותה (ואותך) מבפנים. המילים שלה מדוייקות. אפשר להרגיש את זה ולנסות לכתוב את זה, אבל רק שילה מצליחה לפגוע ככה. אני לא כמו רוב חברי הפורום, כבר שנתיים לפחות שאני בקושי שומעת את המוזיקה שלה, אבל מוזיקה טובה לא באמת עוזבת אותי. אני לא מקשיבה לה להנאתי פשוט בגלל שהמוזיקה הזו הרבה פחות מתאימה לי עכשיו, אבל לילות שלמים הייתי נרדמת עם "לילה" בריפיט וממש בהתחלה, הייתי שרה לעצמי את הפזמון של "אדם חופשי" רק כדי לא לשכוח, וגם עכשיו, כשהדיסקים שלה כבר מעלים אבק אצלי בכוננית, השירים עדיין מתנגנים בראש מדי פעם, בכל מיני סיטואציות ששילה איכשהו מצליחה לדייק. זו שילה. יש בה משהו שחותך מבפנים. בגלל זה. בדיוק בגלל זה.